- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
פסק-דין בתיק ע"פ 3752/11
|
ע"פ בית המשפט העליון |
3752-11
16.9.2013 |
|
בפני : 1. א' רובינשטיין 2. ח' מלצר 3. נ' סולברג |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: האיל אבו עואד עו"ד דוד ברהום |
: מדינת ישראל עו"ד זיו אריאלי |
| פסק-דין | |
השופט נ' סולברג:
1. ערעור על הכרעת הדין מיום 13.4.2011 של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא תאופיק כתילי והשופטים אשר קולה ודני צרפתי) בתפ"ח 142-09, בגדרו הורשע האיל אבו עואד (להלן: המערער) ברצח אביו, עבירה לפי סעיף 300(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ועונשו נגזר למאסר עולם.
עיקרי כתב האישום
2. נגד המערער הוגש כתב אישום בעבירות רצח, שימוש ברעל מסוכן, הפרת הוראה חוקית ושיבוש מהלכי משפט. על-פי כתב האישום, בין המערער לבין אביו, פדלאללה אבו עואד (להלן: "המנוח" או "האב"), יליד שנת 1927, שרר סכסוך קשה על קרקעות, אשר הלך ונמשך כ-10 שנים. 6 בנות היו למנוח, ובן, הוא המערער. המנוח ואשתו, בנותיו, חתניו, בנו, כלתו, וצאצאיהם, התגוררו כולם בסמוך, בכפר בוקעתא שברמת הגולן. תורף המחלוקת שבין המערער לבין אביו המנוח, היה זה שהמערער טען כי אביו המנוח ויתר לטובתו על אדמותיו בעודו בחיים, וכי לאחר מות האב עתיד הוא לרשת את כל האדמות, בהיותו בן זכר יחיד להוריו; המנוח טען כי האדמות נותרו בבעלותו, והוא ערך צוואה שבה חילק את רכושו בין בנו המערער לבין בנותיו. בנותיו של המנוח ובעליהן של הבנות הנשואות צידדו במנוח; אשתו של המערער וילדיו, צידדו במערער. הסכסוך מצא את דרכו גם אל בין כתלי בית המשפט במספר תובענות אזרחיות הדדיות אשר הגישו הצדדים זה נגד זה. במהלך השנתיים שקדמו לאירוע נשוא כתב האישום, הגישו המנוח ובני ביתו מספר תלונות במשטרה נגד המערער ובני ביתו, בגין מעשי אלימות ואיומים. המערער טען בחקירותיו בגין התלונות הללו כי הוא-הוא קרבן האלימות מצד המנוח ובני ביתו. בתיק התלונה האחרון, התלוננו המנוח וקרוביו כי המערער ניסה בכוונת מכוון לדרוס אותם, כשהתנגש באמצעות טרקטור במכוניתם. המערער טען מנגד, כי הוא הותקף ונחבל על-ידי גיסו. על רקע הסלמת הסכסוך והאירועים האלימים, עתרו המנוח ובני ביתו לבית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה בבקשה לצו הגנה, על-פי סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה. לאחר דיון, הורה בית המשפט ביום 13.7.2008 על צו הגנה האוסר על המערער ובני ביתו להיכנס לבית המנוח, להתקרב לביתו, או להטריד את המנוח ובני ביתו. בהמשך הוגשו בקשות להרחבת צו ההגנה ולהארכת תוקפו, ואף נקבעה הדדיות בצו האוסר על הצדדים להתקרב זה אל זה ולהטריד זה את זה, למשך ששה חודשים נוספים. הצו עמד בתוקפו במועד האירוע נשוא כתב האישום.
3. על רקע הסכסוך והאירועים כמתואר, שרר בין המנוח לבין המערער נתק מוחלט עובר לאירוע נשוא כתב האישום. המנוח נמנע מקשר כלשהו עם המערער ובני ביתו, לא נכנס לביתו של המערער ולא בא איתו בדברים. בחודשיים שקדמו לאירוע נשוא כתב האישום, מכר המנוח חלקת אדמה שבבעלותו לתושב בוקעתא, מחמוד פרחאת, וחלקה נוספת שבבעלותו מכר לתושב בוקעתא אחר, כמאל שמס. כשמוע המערער על מכירת הקרקעות, חשש לאובדן נתח מירושתו העתידית וניסה למנוע את העסקה עם מחמוד בטענה כי האדמה שייכת לו. מחאותיו לא הועילו, העסקה יצאה אל הפועל ונחתמה ביום 12.8.2009, למגינת לבו וזעמו של המערער. ביום 15.8.2009 נפגשו המערער ומחמוד בלוויה בכפרם. המערער מחה בפני מחמוד והביע את כעסו על כך שרכש מהמנוח קרקע שלדעת המערער שייכת לו, מבלי לקבל את רשותו. בין השניים פרץ ויכוח אשר עלה לטונים גבוהים, והופסק בהתערבות אחרים במקום. בערבו של יום, ניסה יחיא אבו עואד, תושב בוקעתא, להרגיע את המערער, ביקר אותו בביתו והציע לפשר בין הצדדים, אך המערער סרב ועמד בכעסו על מחמוד ועל אביו. לנוכח הדברים הללו, גמלה בלבו של המערער ההחלטה להמית את אביו המנוח, משום שמכר לאחרים אדמות השייכות לו, לפי דעתו, ולבל יוסיף ויפגע בירושתו.
4. לשם הגשמת תכניתו, הצטייד המערער בשתי שקיות שהכילו תכשיר להדברת מכרסמים מסוג "אבץ פוספיד" (Zink phosphide), אבקה שחורה, רעילה, שנאסרה להפצה ולשימוש על-ידי המשרד לאיכות הסביבה ומשרד החקלאות, ואשר הוחזקה על-ידי המערער בביתו משום שעשה בה שימוש להרעלת מכרסמים.
5. ביום ראשון, 16.8.2009, עם זריחת החמה, בין השעות 06:00 - 07:00 בבוקר, יצא המנוח מביתו וצעד כהרגלו לעבר המטעים שבאדמותיו, בדרך החולפת ליד ביתו של המערער. בדרכו נתקל המנוח בבנו המערער, וזה גרם לו, בדרך שלא התבררה, להיכנס לביתו. המערער הכניס את המנוח לחדר בקומה התחתונה של הבית - חדר אשר היה בשימושו הבלעדי של המערער, שם נהג ללון ולהשתמש בו לצרכיו - בעוד שאר בני הבית ישנים בקומה העליונה ולא מבחינים במתרחש. המערער השתלט בכוח על המנוח - מבוגר, צנום וחלש בגופו ביחס למערער - תוך שהוא גורם לחבלה בעינו, והחדיר בכוח לתוך פיו את שתי שקיות הרעל, על מנת לגרום למותו. המערער תחב את השקיות אל תוך גרונו של המנוח, באופן שחסמו את קנה הנשימה שלו וגרמו לו לחנק. במהלך המעשה או לאחריו, השכיב המערער את המנוח כשראשו על מזרן בחדר, וגופו מונח על השטיח. כתוצאה מחסימת דרכי נשימתו, איבד המנוח את הכרתו כעבור מספר שניות, ונפטר בחלוף דקות אחדות מחנק, מבלי שהרעל הספיק לחדור למערכת העיכול שלו ולהשפיע על מערכות גופו.
6. בסביבות השעה 08:30 יצא המערער מביתו במכוניתו, בהותירו את המנוח שוכב מת בחדרו. בדרכו החוצה, פגש המערער את בנו, אנור, אמר לו כי המנוח נפטר, וביקש ממנו לעזוב את הבית ולא לספר דבר לאיש עד אשר יגיע רופא למקום. לאשתו נג'את אמר המערער, כי המנוח נמצא בביתם ואינו חש בטוב, וכי הוא בדרכו להזמין רופא. במהלך השעות 12:30-08:30 נסע המערער לסניף דואר בכפר מסעדה לערוך שם את סידוריו. לאחר מכן שב לבוקעתא וביקר בבתיהם של כמאל שמס אשר רכש אדמה מאת אביו המנוח, ושל פיאד אבו עואד, אשר תיווך בעסקת המכירה הנ"ל בין המנוח לבין מחמוד. בביקורים אלה בירר המערער את מצב עסקאות המכר בין הקונים לבין אביו המנוח. כל זאת עשה המערער מבלי שדיווח לאיש כי המנוח איננו עוד בין החיים, ובעוד המנוח מוטל מת בחדרו. בסביבות השעה 12:30 הגיע המערער לסניף קופת חולים הכללית בבוקעתא, פנה אל הרופא, ד"ר ודיע אל מוסטפא, אמר לו כי אביו שוכב מבלי לזוז, וביקש ממנו לבוא לביתו ולבדוק את אביו. השניים נסעו לביתו של המערער, שם מצא ד"ר אל מוסטפא את המנוח כשהוא חסר רוח חיים. הרופא הבחין בשרידי הרעל, והזעיק את המשטרה אל המקום.
תמצית הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי
7. על סמך מכלול העדויות והראיות שהובאו לפניו, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירת רצח לפי סעיפים 300(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין. בהכרעת הדין קבע בית המשפט המחוזי כי אין בתיק ראיה ישירה הקושרת את המערער לביצוע הרצח, אך נמצאו שלל ראיות נסיבתיות אשר קושרות את המערער לאירוע ומבססות את הרשעתו מעבר לספק סביר. בחינת הראיות הנסיבתיות התבצעה תוך שימוש במבחן תלת שלבי אשר אומץ משכבר הימים בפסיקה. על פי מבחן זה "בשלב ראשון נבחנת כל ראייה נסיבתית בפני עצמה כדי לקבוע אם ניתן להשתית עליה ממצא עובדתי; בשלב שני, נבחנת מסכת הראיות כולה לצורך קביעה האם היא מערבת, לכאורה, את הנאשם בביצוע העבירה, כאשר הסקת המסקנה המפלילה היא תולדה של הערכה מושכלת של הראיות, בהתבסס על נסיון החיים ועל השכל הישר. המסקנה המפלילה עשויה להתקבל גם מצירופן של כמה ראיות נסיבתיות, אשר כל אחת בנפרד אמנם אינה מספיקה לצורך הפללה, אך משקלן המצטבר מספיק לצורך כך. בשלב שלישי, מועבר הנטל אל הנאשם להציע הסבר העשוי לשלול את ההנחה המפלילה העומדת נגדו. הסבר חלופי למערכת הראיות הנסיבתית, העשוי להותיר ספק סביר ביחס להנחה המפלילה את הנאשם, די בו כדי לזכותו. בית המשפט מניח את התיזה המפלילה של התביעה מול האנטי-תיזה של ההגנה, ובוחן האם מכלול הראיות הנסיבתיות שולל מעבר לכל ספק סביר את גרסתו והסברו של הנאשם" (ע"פ 9372/03 פון וייזל נ' מדינת ישראל (23.9.2004)). בהכרעת הדין, סקר בית המשפט המחוזי את מכלול הראיות הנסיבתיות והכריע כי הגרסה הסבירה ביותר היא זו המצויינת בכתב האישום. שלוש תזות חלופיות שהוצעו על-ידי המערער ועל ידי בית המשפט עצמו, נדחו בהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי, כפי שיפורט עוד להלן. משהורשע ברצח אביו, נדון המערער לעונש הקבוע בחוק, הוא ואין בלתו, מאסר עולם.
עיקרי הטיעונים בערעור
8. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בשלילת התזות החלופיות שהונחו לפניו. המערער מטיל ספק בקביעת בית המשפט המחוזי כי המנוח מצא את מותו בשעה 08:30. לטענתו, חוות הדעת הרפואיות שהונחו לפני בית המשפט המחוזי, מוכיחות כי המנוח מצא את מותו בשעה 04:30 לפנות בוקר, אם לא מוקדם עוד יותר. קו הגנה זה, עומד אמנם בסתירה לגרסת המערער, אך לפי הפסיקה ניתן לזכות אדם על בסיס קו הגנה חלופי העומד בסתירה לגרסתו, בתנאי שזה נתמך בקיומן של ראיות סבירות.
9. על-פי קו הגנה חלופי נוסף, אותו מציב המערער, המנוח נרצח על-ידי בנו של המערער, אנואר. גרסה זו מבוססת על מספר אדנים ובכללם: (1) מניע שהיה לאנואר לרצוח את סבו המנוח; (2) גרסתו של אנואר שקרית, אינה הגיונית, ולא מתיישבת עם הראיות האחרות; (3) אופן כניסת המנוח לחדרו של המערער מעיד על כך שהלה נכנס לביתו מרצונו הטוב וללא כפייה.
10. טיעון נוסף בפי המערער נוגע לחוסר ההיגיון בהתנהלות המערער כפי שזו באה לידי ביטוי בגירסה אשר אומצה על-ידי בית המשפט. אם היה בכוונתו של המערער לרצוח את אביו, לא היה מבצע זאת בחדרו האישי; מותיר את גופתו בזירת הרצח; מותיר את שקיות הרעל בפיו של המנוח; מתמהמה בהזמנת הרופא; מבצע את הרצח בשעות היום כאשר כל בני הבית נוכחים. במידה ואכן המערער הוא הרוצח, הרי שהיה מנסה לסלק את הראיות המפלילות מזירת האירוע. ראיות אלו ועוד אחרות, מעידות כי המערער איננו רוצח בדם קר, אלא אדם חף מפשע.
11. המערער גם מטיל ספק בניתוח הראיות המעידות על כוונתו לרצוח את אביו. המערער מלין על בית המשפט המחוזי אשר דחה את גירסתו של אחמד פרחאת, לפיה נראה המנוח בין השעות 08:30 ל-09:00 בסמוך לשדהו. גירסה זו סותרת באופן ישיר את הגירסה אשר אומצה על-ידי בית המשפט. בנוגע לקביעת בית המשפט כי למערער היתה גישה לשקיות הרעל, טוען המערער כי - (1) לא הוכח כי מדובר אכן ברעל עכברים מהסוג שנמצא בשימושו של המערער; (2) הגישה אל הרעל איננה אקסקלוסיבית למערער, אלא לכל בני ביתו; (3) בחיפוש שנעשה בבית לא נמצא רעל עכברים, בודאי לא מסוג זה אשר נמצא בזירת הרצח; (4) עדותה של נג'את, אשת המערער, לפיה היתה למערער גישה לשקיות האבץ, נועדה על מנת להתאים את גרסתה לממצאים בזירת האירוע, לאחר שזו חששה כי הצבע השחור על פני המערער מקורו ברעל עכברים.
עיקרי תשובת המדינה
12. המדינה מבקשת לדחות את טענות המערער בנוגע לקיומו של תרחיש חלופי העולה מתוך מארג הראיות הנסיבתיות. לטענת המדינה, ניתוח הראיות מעלה כי גרסאותיו של המערער אינן עולות בקנה אחד עם מכלול הראיות הקיים. בנוגע לתרחיש הראשון, על-פיו נפטר המנוח בשעה 04:30 נטען כי זה מתבסס על ניתוח שגוי של חוות הדעת הרפואיות אשר הוגשו לבית המשפט. בנוגע לתרחיש השני, על-פיו נרצח המנוח על-ידי אנואר, בנו של המערער, נטען כי זה לא עולה בקנה אחד עם יתר הראיות הנסיבתיות שהצטברו לחובתו של המערער. גם את שאר טענותיו של המערער מבקשת המדינה לדחות: טענות על חוסר ההיגיון שבאופן ביצוע הרצח; על הפקדת הכסף בסניף הדואר במסעדה בבוקר הרצח על-ידי אשת המערער, ועל הגישה לרעל.
דיון והכרעה
13. בהעדר ראיה ישירה, פונה בית המשפט לבחינת הראיות הנסיבתיות. ראיות אלו, לפי טבען, אינן מצביעות באופן ישיר על מבצע העבירה. על-פי שיטת משפטנו, ניתן להרשיע אדם גם בהתבסס על ראיות נסיבתיות בלבד. אך בחינתן של ראיות מעין אלו - שונה. "משקלן של ראיות מסוג זה אינו נמדד על פי משקלה של כל ראיה בפני עצמה, אלא על פי משקלן הכולל כמארג. רק כאשר בחינתו של מארג זה על פי כללי ההיגיון וניסיון החיים מלמדת כי המסקנה המפלילה העולה מהראיות גוברת על כל ספק סביר, ומבטלת תרחישים אפשריים אחרים, יש בכוחן של הראיות הנסיבתיות להכריע את הכף לחובת הנאשם. מכאן, שאם לאחר אותה בחינה לא נשללים תרחישים אשר עשויים להתיישב עם חפותו של נאשם, יש להכריע את הכף לזכותו" (ע"פ 334/02 סיבוני נ' מדינת ישראל (13.1.2003)).
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
